בסוף חודש יולי מדי שנה, מיליוני חלקיקי אבק כאלה פוגשים אותנו כאשר כדור הארץ עובר בתוך זרם של פסולת – ואנחנו זוכים למטר המטאורים המכונה מטר הדלתא אקוורידים. מטר זה אולי אינו מפורסם כמו "אחיו הגדול", מטר הפרסאידים של אוגוסט, ולעיתים הוא נדחק קצת הצידה. אם הפרסאידים הם המנה העיקרית המכובדת של מטרות הקיץ, אפשר לומר שהדלתא אקוורידים הוא המנה הראשונה המעודנת – שקט יותר, צנוע יותר, אך אם אתם שואלים אותי, מלא בקסם.
המטאורים של מטר זה נוטים להיות עמומים וחיוורים יותר מאלו של הפרסאידים, אבל יש להם יופי ייחודי: הם מגיעים כחוטים דקים של אור.
מהו מטר הדלתא אקוורידים?
מטר מטאורים הוא אירוע שמימי שבו מספר רב של מטאורים מופיעים מכיוון נקודה מסוימת בשמיים (שנקראת "רדיאנט") במשך פרק זמן נתון. במקרה של הדלתא אקוורידים, נקודת ההקרנה נמצאת בקבוצת הכוכבים דלי (Aquarius) – סמוך לכוכב δ בדלי, הקרוי Skat. למעשה, כל המטאורים במטר זה נראים כאילו הם "נורים" מתוך אזור קבוצת דלי, ומכאן שם המטר.
אם תתחקו אחרי שובל של מטאור ולפתע הוא יחזור בערך לכיוון כוכב δ בדלי – כנראה שזכיתם לראות אחד מהדלתא אקוורידים. זו כמובן אשליית פרספקטיבה: בפועל חלקיקי האבק נכנסים לאטמוספרה במקביל, אך לנו הם נראים מתפזרים מנקודה אחת, בדיוק כפי שטיפות גשם או פתיתי שלג נראים כאילו הם "נורים" מנקודה מול המכונית הנוסעת בלילה.
הדלתא אקוורידים מוגדר כמטר מטאורים שנתי, כלומר הוא חוזר ומופיע מדי שנה באותה תקופה, כשכדור הארץ חולף במסלולו דרך שובל של פסולת קוסמית שהותיר אחריו גרם שמימי. יש למעשה שני מטרות קרובים בשם דלתא אקוורידים – דרומיים וצפוניים – אך המטר הצפוני חלש בהרבה ואין טעם לנסות לצפות בו. כשמדברים על "מטר הדלתא אקוורידים" מתכוונים לרוב למטר הדרומי, שהוא הפעיל והמשמעותי מבין השניים.
המטר מוגדר "בינוני" בעוצמתו: קצב המטאורים הזניתי (כלומר תחת תנאי צפייה אידיאליים לגמרי) הוא בסביבות 20–25 מטאורים בשעה. בפועל, מה שתראו בשטח תלוי מאוד בתנאים – בעיקר בחושך השמיים ובגובה הרדיאנט מעל האופק. בחצי הכדור הדרומי מטר זה מרשים יותר, משום שהרדיאנט (בקבוצת דלי הדרומית) עולה שם גבוה יותר בשמיים.
בישראל, לעומת זאת, הרדיאנט מגיע לגובה מירבי של כ-45° מעל האופק הדרומי. משמעות הדבר היא שאפילו בלילה המושלם, אנחנו נראה אצלנו כ-70% ממטר המטאורים בהשוואה לצופה באזורים דרומיים יותר. ובכל זאת, 70% ממקסימום של ~20 בשעה זה בערך 14 מטאורים בשעה – לא רע בכלל! פירושו מטאור כל כמה דקות, תחת שמיים נקיים יחסית.
המקור הקוסמי – שביט 96P/מכהולץ
מהו אותו גרם שמימי שהותיר אחריו את שובל האבק המחולל את מטר הדלתא אקוורידים?ככל הנראה מדובר בשביט 96P/מכהולץ (Machholz) – כוכב שביט קצר-מחזור שהתגלה בשנת 1986 על ידי אסטרונום חובב בשם דונלד מכהולץ. מכהולץ, שחיפש שביטים חדשים באמצעות טלסקופ ביתי (אפילו 12 שביטים שונים שהתגלו על ידיו נושאים את שמו!), צד את שביט 96P מספר שבועות בלבד לאחר שובו ההיסטורי של שביט הללי ב-1986.
אותו שביט מכהולץ מקיף את השמש פעם בכ-5.3 שנים, במסלול שמביא אותו לקרבה גדולה מאוד לשמש – עד לכ-0.12 יחידות אסטרונומיות בלבד (כלומר השביט מתקרב לשמש פי שמונה יותר מכדור הארץ, עמוק בתוך מסלול כוכב חמה).
למעשה, 96P/מכהולץ הוא שביט "משפחתי" מיוחד: אסטרונומים גילו שהוא קשור לקבוצה של כמה וכמה מטרי מטאורים וגרמי שמיים המכונים יחד "קומפלקס מכהולץ 96P". קבוצת מטאורים זו כוללת, בין היתר, את מטר הדלתא אקוורידים שלנו, וכן את מטר האטא אקוורידים (הקורה במאי) ועוד מספר מטרות, לצד שני משפחות של שביטי שמש זעירים (ממשפחות Marsden ו-Kracht) ואף אסטרואיד אחד. כל אלה חולקים כנראה אב קדמון משותף – ייתכן ושביט מכהולץ עצמו הוא ה"הורה" של המשפחה הזו, שהתפרקה עם הזמן לכמה חלקים וזרמי אבק נפרדים הסובבים בשמש במסלולים קרובים.
כאשר שביטים חוצים את מערכת השמש הפנימית ומתקרבים לשמש, הם מתחממים ופולטים גז ואבק רב שמתפזר לאורך מסלולם. חלקיקי האבק הללו, לרוב בגודל גרגירי חול או אפילו קטנים יותר, נשארים כענן דליל במסלול השביט. מדי שנה, באותו אזור, כדור הארץ חוצה את הענן הזה – וחלקיקי האבק, הנקראים מטאורואידים, נכנסים לאטמוספרה שלנו ונשרפים.
במקרה של הדלתא אקוורידים, החוקרים משערים שחלקיקי האבק שאנו רואים כיום השתחררו מהשביט מכהולץ לפני כ-20,000 שנה! כן, ייתכן מאוד שה"כוכבים הנופלים" שתראו הקיץ הם גרגירי אבק קדומים מתקופת האדם הקדמון, שרק עתה משלימים את מסעם ומתכלים כזיקוקים זעירים באטמוספרה של כדור הארץ. מרתק, אם תשאלו אותי.
מתי ואיך לצפות במטר ב-2025?
מטר הדלתא אקוורידים פעיל בכל שנה בערך מאמצע יולי ועד כמעט סוף אוגוסט. אבל יש כמובן זמן שבו המטר מגיע לשיאו. בשנת 2025 שיא המטר צפוי בלילה שבין 29 ל-30 ביולי 2025 (בין יום שלישי לרביעי). למעשה, זהו מטר עם "שיא רך" – אין שעה אחת דרמטית שבה בבת אחת כמות המטאורים לשעה גדולה משמעותית, אלא קצב די יציב לאורך כמה לילות סביב השיא. לכן, ניתן בהחלט לצפות ולהנות ממטאורים גם בלילות שלפני 29 ביולי ואפילו בתחילת אוגוסט, בערך עד שהפרסאידים תופסים פיקוד.
עם התקרבות אוגוסט, מטר הדלתא אקוורידים "מתערבב" עם מטאורים מהפרסאידים, כך שאם תצפו בתחילת אוגוסט תראו שילוב של השניים. אם תצפו במטר באמצע אוגוסט, שהוא שיא הפרסאידים, עדיין תזכו לתפוס כמה מטאורים שבאים בכלל מכיוון דלי – אלה אותם דלתא אקוורידים מאוחרים שנותנים הופעת אורחת לצד הפרסאידים.
הלילה של 29–30 ביולי 2025 יהיה הזמן המומלץ ביותר, מכיוון שהוא קרוב לשיא. יתרה מזאת, תנאי הצפייה השנה מצוינים: הירח יהיה בימים שלפני חצי ראשון (כ-27% תאורה) ושוקע יחסית מוקדם באותו לילה. פירוש הדבר שמהחצי השני של הלילה השמיים יהיו חשוכים לגמרי, ללא אור ירח שיפריע. זה חשוב במיוחד למטר זה, שכן רוב המטאורים שלו עמומים למדי ועלולים ללכת לאיבוד על רקע שמיים מוארים.
למעשה, שמיים חשוכים הם המפתח – אפילו יותר מהתאריך המדויק. עדיף לילה חשוך ללא ירח כמה ימים לפני/אחרי השיא, מאשר לילה קרוב לשיא אבל עם ירח מלא שמאיר הכול.
באיזו שעה ללכת לצפות?
מומלץ לתת לרדיאנט של המטר (קבוצת דלי) לעלות גבוה בשמיים. קבוצת הכוכבים דלי זורחת במזרח-דרום-מזרח בשעות הערב המאוחרות של יולי, אך בתחילת הלילה הרדיאנט עודנו נמוך למדי. החל מחצות ואילך הרדיאנט עולה גבוה יותר, ובשעות הקטנות של הלילה (סביבות 2:00–3:00 לפנות בוקר) הוא מגיע לשיא הגובה בדרום. לכן, השעות הטובות ביותר הן בין חצות לבין שחר.
אם תוכלו להישאר ערים (או להתעורר במיוחד) עד 2–3 לפנות בוקר, תגדילו את הסיכוי לראות מטאורים רבים יותר. המטר נמשך למעשה עד עלות השחר – כשאור הדמדומים מתחיל לבקוע בערך ב-4:30 בקיץ, כמות המטאורים הנראים תפחת דרמטית.
במהלך שעות הערב המוקדמות, לפני שהרדיאנט עלה, כמעט לא ייראו מטאורים ממנו. לקראת חצות ייתכנו פה ושם מטאורים "מרוחקים" מאוד (Earthgrazers) בעלי מסלולים ארוכים קרוב לאופק, אך עיקר ההתרחשות באמת מגיעה אחרי חצות. אם תתחילו לצפות נניח ב-23:00, סביר להניח שלא תראו הרבה במשך שעה-שעתיים – אל תתאכזבו ולא תטעו לחשוב שאין פעילות. המתינו בסבלנות לשעות המאוחרות יותר; ככל שכדור הארץ יפנה "ראשיתו" יותר ויותר לתוך זרם החלקיקים (וככל שקבוצת דלי תתרומם), קצב המטאורים יגדל.
כמה מטאורים נראה?
תחת תנאים אידיאליים לחלוטין (שמיים חשוכים מאוד ורדיאנט בזנית) ניתן לצפות כאמור עד כ-20 מטאורים בשעה ממטר זה. אבל בישראל, עם רדיאנט לא מאוד גבוה, המספר יהיה קטן יותר. צופה מנוסה במקום חשוך מאוד עשוי לספור אולי 10–15 מטאורים בשעה בשיא המטר, שזה מטאור אחד כל כמה דקות בממוצע. צופה מזדמן בתנאים קצת פחות ממושלמים (שמיים לא חשוכים לגמרי, או שדה ראייה מצומצם) עשוי לראות מספר נמוך יותר, אולי 5–10 בשעה.
שימו לב שלעיתים מטאורים מגיעים ב"אשכולות" – ייתכן שתראו שניים-שלושה בזה אחר זה ואז הפוגה של כמה דקות. זוהי אקראיות טבעית. גם אם במשך 10 דקות לא ראיתם דבר, אל תמהרו להתייאש וללכת – מנסיון שלי, מספיק מטאור מרשים אחד כדי להצדיק את הלילה כולו.
טיפים לצפייה מוצלחת
להלן כמה טיפים אישיים שיעזרו לכם להפיק את המירב מצפייה במטר המטאורים:
מצאו מקום חשוך – כמה שיותר רחוק מזיהום אור עירוני. צאו אל מחוץ לעיר, לישוב מרוחק או למדבר הפתוח. עין בלתי מזוינת בליל ירח חדש במדבר תראה עשרות כוכבים נופלים, בעוד שבעיר ייתכן ולא תראו אף לא אחד.
תנו לעיניים להסתגל לחשיכה – כבו פנסים ופלאפונים. לאחר 20–30 דקות בעיניים חשופות לחושך, הרגישות עולה משמעותית ותתחילו להבחין בעוד ועוד כוכבים (ומטאורים). שימוש בפנס אדום עמום במקרה הצורך עדיף מפנס לבן.
שבו או שכבו בנוחות – מומלץ להביא מחצלת ומזרון שטח ולשכב על הגב. צפו על חלק גדול ככל האפשר מהשמיים בלי להרים את הראש כל הזמן. זה גם בריא לצוואר, וגם מאפשר לכם לקלוט מטאור מכל כיוון.
הביטו לכיוון המתאים – אין צורך לכוון טלסקופ או משקפת (במטאורים משתמשים בעין בלתי מזוינת!). עדיף להביט בערך לכיוון דרום-מזרח או דרום, בזווית של כחצי הדרך בין האופק לזנית. אין טעם לנעוץ מבט בדיוק בנקודת הרדיאנט בקבוצת דלי – שם המטאורים קצרים וקשים לזיהוי. עדיף להביט קצת הצידה ממנה, כך שהמטאורים יחצו את שדה הראייה שלכם עם שובל ארוך.
ציוד ורוגע – קחו אתכם ביגוד חם קל (בלילות המדבר אפילו בקיץ עלול להיות קריר בשעות המאוחרות), תרמוס עם קפה או תה, וחטיפים לנשנוש לילי. שימו מוזיקה שקטה אם אתם נהנים, או הקשיבו לשקט המדברי שמסביב – כל אחד והאווירה שעושה לו טוב. חלק מהחוויה הוא פשוט לשבת בחושך, להרים את המבט ולחשוב על מקומנו ביקום… ואז לצהול בהתרגשות כשכוכב נופל מבליח לו ברקע עשרות אלפי הכוכבים.
לאן כדאי ללכת?
כאמור, כדי לראות את מטר הדלתא אקוורידים היטב יש לחפש את השמיים החשוכים ביותר. עבור רובנו, זה אומר להתרחק כמה שאפשר מאורות הערים הגדולות. למרבה המזל, בישראל ישנם כמה אזורים נפלאים שמציעים חושך כמעט מוחלט.
בראש הרשימה ניצב כמובן אזור מכתש רמון בנגב, שהוכר בשנת 2017 כשמורת אור כוכבים בינלאומית – הראשונה במזרח התיכון כולו. פירוש הדבר שאזור זה הוכר רשמית כבעל תנאים אידיאליים לצפייה בכוכבים, וננקטים צעדים להגבלת תאורה מלאכותית בתחומיו. כשאתם ניצבים בלב מכתש רמון בלילה, השמיים מעליכם זרועים באלפי כוכבים נוצצים, שביל החלב נפרש כחגורה זוהרת מקצה לקצה, והחשיכה עמוקה כל כך שאפילו אורן העמום של הגלקסיות הרחוקות מתחיל להתגלות. בתנאים כאלה, כל מטר מטאורים – קל ככל שיהיה – מקבל שדרוג משמעותי. במקום לראות מטאור חיוור אחד פה ושם, תזכו לצפות בהרבה יותר מטאורים, ברקע שמי לילה מרהיבים ממש.
מלבד מכתש רמון, כל מרחבי הנגב והערבה הרחוקים מיישובים גדולים יכולים להתאים: אזור המדבר סביב מצפה רמון, בקעת נחל צין ופארק תמנע ליד אילת, אזור הערבה הדרומית בסביבת יוטבתה, כל אלו מתאפיינים בזיהום אור נמוך יחסית.
גם בצפון הארץ יש כמה אתרים חשוכים, למשל בפסגות הגולן והגליל העליון, הרחק מהערים. עם זאת, יש לזכור שבאזורים לחים יותר בצפון עלולה להיות לחות ואובך קיץ שמפריעים מעט לשקיפות האטמוספרה, בעוד שבמדבר הדרומי האוויר יבש וצלול. בנוסף, ככל שנמצאים דרומה יותר, אותה נקודת רדיאנט בדלי תופיע מעט גבוה יותר בשמיים, מה שמשפר את מספר המטאורים הנראה.
לכן, עבור מי שמוכן להשקיע בנסיעה – הר הנגב הוא הימור בטוח לחוויית מטר מטאורים מושלמת..
להצטרף לתצפית מודרכת עם "אורי כוכבים"
צפייה עצמאית במטר מטאורים יכולה להיות חוויה רוחנית כמעט – רק אתם והטבע, לבד תחת שמיכת הכוכבים. עם זאת, יש משהו מיוחד גם בלהתחלק בהתרגשות הזו עם אחרים, ולקבל הסברים והדרכה תוך כדי החוויה.
אם תרצו לחוות את מטר הדלתא אקוורידים בליווי מדריכים מנוסים וציוד אסטרונומי, תוכלו להצטרף לתצפיות מודרכות בכרטיסים. אנו מקיימים אירועי תצפית מיוחדים בזמן מטרי המטאורים (וכמובן גם כל השנה) במקומות החשוכים ביותר – כולל שמורת האור כוכבים במכתש רמון.
